אוסקה

יום של שינויים, שוק קסום וקצת יותר מדי אוכל

החלטתי שאני רוצה שינוי גדול – בלונד קצר! מצאתי מספרה באוסקה עם אתר באנגלית (נדיר!), והזמנתי תור כבר מטוקיו. אז כמובן שהתעוררנו ממש מוקדם כדי להספיק גם את השוק וגם את התספורת.

התחלנו את הבוקר בשוק קורומון (Kuromon Ichiba) – ) שוק שקיים כמעט 200 שנה, עוד מתקופת אדו, ומכונה "שוק שער שחור" על שם השערים השחורים של מקדש שנשרף ב-1912. ברגע שנכנסתי הרגשתי כאילו נפלתי לתוך פרק בסדרת אנימה: אורות ניאון מהבהבים, צבעים עזים בכל פינה, זרם של אנשים כמו ניצבים, ריחות של דגים טריים, תבלינים וקליה באוויר. הדוכנים מסודרים בשורות מושלמות כמו תפאורה של סטודיו ג’יבלי, רק עם אנשים אמיתיים. הצעקות של המוכרים, צלילי הסכינים והמחבתות – הכול הרגיש כמו פסקול של סדרה. והרעש – נסבל. לקחתי נשימות עמוקות והתמקדתי בצבעים כדי לא להתעייף מהר.

הדוכנים כאן עובדים בסגנון מגניב: קונים אוכל בדוכן, משלמים, ואז הולכים לאזור ישיבה מיוחד שבו מכינים לך את המנה. קוראים בשמך כשמוכן – ממש כמו לקבל "בונוס משימה" במשחק.

ההרפתקה הגדולה של הלובסטר

עמדתי מול לובסטר יפני ענק וחי (איסה-אבי), רוצה, מתלבטת אם יש לי אומץ. פתאום אמא נכנסת לפריים כמו גיבורת-על: כפפות, מספריים, קרררראק! שוברת את השריון כאילו זה כלום. צחקנו עד דמעות. הבשר לבן-שקוף, ממש נמס בפה. יקר ברמות (מעל 10,000 ין), אבל לפחות פעם בחיים צריך לנסות.

כמובן שגם ניסינו קלמרי, כי אמא אוהבת. ורגע לפני שיוצאים… מנקים את השולחן בעצמך. כן, מנקים.. אני ממש התלהבתי

טעמנו עוד המון דברים מוזרים ושווים בשוק, בעיקר מאכלי ים כי אוסקה זה כמו ממלכת הים באנימה:

אז מה טעמנו:

טאקו-טמאגו – תמנון תינוק שלם על מקל, כולל ראש ועיניים קטנות. צלוי ברוטב מתוק-חריף, הראש קריספי כמו צ’יפס והגוף גומי-גומי ומלא טעמי ים. אבא הגיבור סיים לי את החצי השני.

טאקויאקי – הכדורים המפורסמים של אוסקה: בלילה נוזלית עם חתיכת תמנון עסיסית באמצע, ג’ינג’ר כבוש, בצל ירוק וקראנץ’ טמפורה. מבחוץ זהוב, מבפנים רותח וקרמי, עם רוטב חום ומיונז שגורמים לכל ביס להתפוצץ בטעמים. אמא התאהבה מיידית, אני ואבא היינו יותר “בסדר”.

כדור אורז עם סלמון צרוב – אוניגירי עגול ודביק, מעל פרוסת סלמון שמנה שצורבים מולך עם לפיד עד שהעור פריך והשומן נמס. מלוח-מעושן-מתוק – פשוט מושלם.

קיפוד ים (אוני) – כתום זוהר, נראה כמו מוקש מהאוקיינוס. הטעם אינטנסיבי – ים מרוכז, קצת מתוק וקצת מריר. לא העזתי, אבל שאלתי אנשים מסביב והם אמרו “או שאוהבים לנצח או שלא נוגעים שוב לעולם”.

מוצ'י - אחד מהקינוחים המתוקים הפופולריים ביותר ביפן, זו עוגת אורז דביקה ומתוקה, שלרוב ממולאת במילויים מתוקים. אני הכי אוהבת את גרסת הגלידה. הקור והמתיקות-דביקה יחד יוצרים קסם מושלם. האהוב עליי בשוק כולו.

טאייאקי – דגי ואפל חמים בצורת דג ברקה (סמל למזל טוב), ממולאים בקרם פטיסייר נוזלי או מחית שעועית אדומה. פריך מבחוץ, רך ומתוק מבפנים – כל ביס = עיניים נוצצות כמו באנימה.

ברד גלידה פסטלי וקרפ יפני דקיק – ברד צבעוני ומתוק שנמס על הלשון, וקרפ דק כמו נייר ממולא בקצפת, פירות טריים ורוטב שוקולד או מאצ’ה. קסם קיצי מושלם להפסקה מתוקה.

ואז – התור האגדי לעוגת הגבינה היפנית המפורסמת של אוסקה (זאת שרועדת!). התור היה אינסופי, אבל הריח… בחיי, העוגה נראתה חיה. היא רעדה כאילו היא עומדת להגיד "קוניצ'יווה". קנינו אחת חמה עם חותמת לוהטת, אבל לא הספקנו לאכול אותה חמה כי מיהרנו למספרה.

המספרה הייתה בקצה השני של העיר – נסיעה של חצי שעה ברכבת בין הרים ירוקים עד לקניון ענקי בן 16 קומות. בסוף הגעתי! כולם דיברו רק יפנית, תקשרנו בחיוכים ובמחוות ידיים. הבנתי שהתור שלי כולל צביעה ללא חמצן, אז ויתרתי על הבלונד ובחרתי שחור עמוק. בזמן שחיכינו, לאמא נתפס הגב והיא עמדה בזווית של 45 מעלות – סצנה קומית.

משם המשכנו ל-Ajinoya,  מסעדת האוקונומיאקי הכי מפורסמת. הטבח ביצע שואו שלם: הופך,

לפני שחזרנו למלון עלינו על הגלגל הענק של דון קיחוטה (הגלגל הכי גבוה ביפן כשנבנה!). חיכינו שעה בתור, אבל כשהגענו למעלה – כל אוסקה נפרשה מתחתינו כמו ציור של מיליון אורות. הרוח נשבה לי בשיער החדש, העיר נצצה, והשקיעה צבעה הכול בוורוד וכתום. הרגשתי קטנה וחיה בו זמנית.

בדרך למטה ראינו את "האיש הכועס" – הפסל המפורסם עם הפרצוף הזה שהוא גם כועס וגם מצחיק. אחר כך שייט קצר בנהר עם רפסודה וזרים שהפכו לחברים לדקות, ואז – סוף סוף – עוגת הגבינה החמה. רכה, אוורירית, נמסה בפה. הסיום המושלם ליום הכי מלא חוויות עד עכשיו.

אוסקה היא לא סתם עיר – היא באמת "מטבח האומה" של יפן. כבר לפני 1,500 שנה הייתה מרכז מסחרי בזכות הנמל, וכל הסחורה והתבלינים עברו דרכה. עד היום היא בירת האוכל הרשמית, עם טאקויאקי ואוקונומיאקי בכל פינה. ואיפשהו ברקע מתנשאת טירת אוסקה – סמל של כוח והיסטוריה מהמאה ה-16.

היום הרגשתי שאנחנו לא רק מטיילות – אנחנו חיות בסרט.

והפרק הזה? אני לוקחת איתי הביתה. ♡